להזיז את הגבינה

לפני כמה ימים שמעתי מישהי אומרת, אנחנו מתים פעם אחת אבל חיים כל יום. שזה כאילו ההיפך מהקלישאה שאומרת חיים רק פעם אחת, וחשבתי עד כמה היא צודקת. אנחנו באמת מתים רק פעם אחת, אז לפחות ניתן ערך לחיים שלנו. אנחנו מכירים את האנשים שהדבר שאנחנו חווים מהם הם בעיקר ערכים שליליים.... למה זה מגיע לי... בחיים אני לא אהיה רזה.... אני לא אהיה עשיר... מי בכלל רוצה לצאת איתי אני אשאר רווק/ה זקנה.... אני לא אפתח את העסק כי אני בטוח אכשל... אין צורך להמשיך וגם אין צורך לציין שחלק מהאנשים האלה הם אנחנו, מכילים את אותם ערכים שליליים עם אפס מוטיבציה חיובית. לדוגמא, "ההם" שכתבתי עליהם קודם... ככל שיתקדמו אל היעד כך החשש מהכישלון משתלט עליהם, הרצון לא לחוות את תחושת הכישלון עוצרת אותנו מלהגיע ליעד. הזיכרון הקדום מאותה סיטואציה שלא צלחה מתעורר ומיד מוריד את המחסום! וחוזר חלילה. ושוב אותו תסכול ושוב אותה ירידת מוטיבציה. מאיפה זה מגיע ולמה, שהרי אם נחליט לצאת לדרך חדשה, למשל תחילתה של זוגיות, ככל שהזמן מתקדם והאינטימיות מתחזקת, מתעורר לו אותו חסם שבסה"כ יש לו כוונות חיוביות (עוד מעט אסביר למה) ומאותת לנו – היי זהירות, קיימת סכנה בשביל שאתה צועד בו... תרגיע מהר לפני שתמצא את עצמך מאוכזב, חסר חופש, תקוע, עוד רגע עוזבים אותך, אולי עדיף לחשוב שוב אם זה מה ומי שמתאים.... ואז אנחנו באופן אוטומטי מורידים הילוך מדשדשים את הזוגיות אל עבר הפרידה, ושוב אנחנו נמצאים באותה סיטואציה שבה התחלנו את הקשר. בודדים, אומללים ומקטרים שאף אחד לא רוצה אותנו. החיים הם סך הזיכרונות שלנו, אנחנו חווים אותם כל פעם מחדש בערכים שונים, הזיכרונות שלנו נמצאים עמוק בתת מודע ממתינים לרגע שנאפשר להם להתעורר מחדש ולתת להם במה פתוחה להשתלט על הסטייט שבו אנחנו נמצאים. ולמה אני טוען שיש לקולות האלה כוונות חיוביות? מכיוון שהכוונה שלהן היא להגן עלינו מפני כישלון (במילא הוא קורה) ואכזבה חוזרת. ועכשיו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו באמת יכולים להגיע למצב שבו אנחנו ממשיכים בכל הכוח לעוט על המטרה שהצבנו לנו, בפרק הזמן וביעדים שהגדרנו מראש. אגב, הטעות היא בשאלה, לא האם אנחנו יכולים, אלא האם אנחנו מציבים בראש טבלת הערכים שלנו את הצלחת המשימה. אם התשובה היא כן, אנחנו נצליח. אם אתם משיבים כן, תצליחו. מרגרט ט'אצר אמרה ש 90% of our worries never happen תראו, אם ביולי 2019 מישהו היה אומר לי שאני אמצע את עצמי מתאמן פעמיים בשבוע עם מאמן פרטי, עוד 3 פעמים לבד בבית עם משימות שהוגדרו לי מראש ע"י המאמן, שאני אעלה על המשקל ואראה את המחוג לא עובר את ה 88 קילו הייתי מתפרק מצחוק. לא היה מצב. בחדר הכושר האחרון שהייתי רשום אליו במילניום הקודם, אמר לי אחד המאמנים שהסתובבו במרחב, שמע, אריאל תתאמן אבל שלא יהיו לך ציפיות להיות רזה או מחוטב. זה הספיק לי ולא חידשתי את המנוי. בדרך להיום עברתי עוד 3 מאמנים אישיים, אף אחד לא באמת גרם לי להאמין שאני יכול. ובראש שלי כל התחלת אימון, שמעתי את אותו מדריך שאומר לי אתה לא תצליח. (סיפור אמתי) הקולות האלה ליוו אותי עד אמצע יולי 19. לא החזקתי מעמד עם אף מאמן, עד שהחלטתי שזה לא משתלט עלי. נקודה. בתחילת לימודי ה NLP, ובמקביל למאמץ האדיר שהשקעתי בניסיון להשקיט את הקול של אותו מאמן, למדתי איך אני לא נותן לקול הזה להסיט אותי מהמטרה, הצבתי לי יעד, בניתי לי תכנית אימונים, הייתי ממוקד ובעיקר, בעיקר האמנתי שאני יכול לזה. לא נתתי לקולות הרקע, לזיכרונות השליליים לעלות ולצוף מחדש, וכשהם עלו, השתקתי אותם, השתמשתי בכלים שקיבלתי בהרצאות, שיננתי אותם, חזרתי והתעקשתי שאני מנצח, ועכשיו, עכשיו אני חוגג את ההצלחה שלי. למעשה הפכתי להיות מכור לדבר, אני נמצא שם, סנטימטר אחד מהיעד שהצבתי לעצמי, הוא מעט רחוק מטווח הזמן שרציתי, אבל זה לא מה שמשנה, אני כבר חווה את פירות ההצלחה, אני כמעט שם, ואני מאושר. ואני חוגג. כי חשוב לזכור לחגוג כל הצלחה, קטנה או גדולה, זה נותן לנו מוטיבציה לאתגר הבא. אני יודע, הייתי יכול להישבר מלא פעמים בדרך, שמעתי את הקולות לוחשים לי, בשביל מה? זה לא יצליח, שמעתי את הקולות אומרים לי תקשיב לעצמך איך אתה מתנשף, תרגיש את השרירים, עדיף לך לשבת ולראות סדרה טובה בנטפליקס או לקרוא ספר שהתחלת לפני מחודשיים ולא סיימת. כן הם מנסים להשתלט עלי אבל אני יודע לעשות להם כיול ולהוריד את הווליום שלהם למצב השתק. הם לא שולטים בי. זה נכון לעוד הרבה תחומים, גדלנו בעולם שהערכים אותם ינקנו מהילדות בנו אותנו ועיצבו את האישיות שלנו, סמכנו על האנשים שהשפיעו עלינו שהם יודעים מה נכון לנו, וזה השתלט עלינו. לא עוד. באמת, תחשבו על המטרות שלכם, תחשבו איפה אתם רוצים לראות את עצמכם בעוד עשר שנים, מה החלומות שלכם, מי יגשים לכם אותם אם לא אתם. זה מסע, מרתק ומעשיר, מסע שאנחנו לומדים לְתַעְדֵּף את עצמנו ולהאמין שנועדנו להצלחות. אתם מוזמנים לתת לי ללוות אתכם במסע הזה, אני מבטיח שאשמור עליכם לאורך כל הדרך, ואתם תצליחו. ותחגגו, כי כפי שכבר אמרתי, חובה עלינו לחגוג כל הצלחה, כדי שנוכל לצאת למסע הבא עם אמונה וערכים של ניצחון. בואו להזיז את הגבינה.